חושבת יותר מדיי

2 תגובות ל “חושבת יותר מדיי”

1. עדן
   15 בנובמבר 2010, 11:41

   היי,
   גם אני חולת פיברו. בעבר עבדתי בחברת היי-טק כראש צוות ומנהלת פרוייקט -לא עוד…
   ראיתי את הסרטון האחרון שלך. חשבתי עלייך. האינסטינקט הראשוני של רוב האנשים הוא להגיד לך יאללה צאי לדרך תעשי משהו – מה שלא יהיה.
   אבל לי זה ברור שאת חייבת להקדיש מחשבה לבחירה שלך. חשוב שהיציאה שלך מהבית תלווה בהצלחה, אחרת החשש שלך יקבע את המצב הקיים והחששות המובנים שלך יקבלו חיזוק מהכישלון. אני מנסה לחשוב על עצמי, גם אני פוחדת לתכנן קדימה, אין לי מושג אייך אני ארגיש בשבת שבה מתוכנן טיול משפחתי…
   סביבת העבודה/התנדבות חייבת להתאים לך. סביבה המחייבת אותך לשבת זמן רב – לא טובה, גם להסתובב יותר מדי – לא טוב. צריך למצוא משהו באמצע שמשלב עבודה בישיבה ועבודה פעילה. אני אמא לשלושה ילדים ולכן אני חייבת לעמוד במשימות היום ולטפל בילדי. כמו שאת יודעת יש ימים יותר קלים ויש קשים. בימים הקשים אני פועלת במקטעים קטנים – עוצרת למתיחות ושחרור, נחה – שוכבת על הספה ורק כשאני מרגישה יותר טוב מתקדמת לצעד הבא. אני עובדת 6 שעות ביום וגם במהלך העבודה אני קמה, מסתובבת ומבצעת מתיחות בפינה בצד. חשוב שתצאי, שתכירי אנשים, שתאווררי – זה יעזור גם למצב הרוח. הפעילות חייבת להתאים לך ולעניין אותך. הכל צריך לבוא ממקום שעושה לך טוב. תדאגי לתנאים סביבתיים נוחים ועדיף לדעתי להתעסק במשהו חיובי(ולא בתשושי נפש).
   תשמרי על עצמייך יקירה.

2. שירה דנין
   16 בנובמבר 2010, 21:34

   הי עדן,
   תודה תודה תודה על התגובה! כל כך הייתי צריכה לשמוע את הצד שלך!
   באמת כולם מציעים לי פשוט לצאת ויאללה תצאי לעשות משהו, מה שלא יהיה.
   גם אני חושבת שאני צריכה משהו חיובי..
   אני אמשיך לחשוב ולנסות.
   שוב המון תודה עדן, היה לי חשוב לשמוע ממך!
   שירה